דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה
דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה מתי לאחרונה ישבתם יחד, הסתכלתם זה לזו בעיניים וקיימתם דיאלוג
פעם, היה יום האם, כי היו צריכים לציין יום אחד מתוך 365 ימים שבה ממש ראו את האמהות, את הנשים, את חוסר השוויון והקושי שלהן.
עם הזמן הפכו אותו ליום המשפחה והיום יש יום האשה הבינלאומי. שהוא חשוב מאוד ולפי דעתי צריך לציין אותו כל יום ולא רק יום אחד…
עם זאת, האבות נשכחו.
לפעמים אנחנו באים בטענות כלפי הגברים שהם חסרי רגישות, חסרי רגשות, חסרי טקט, לא מבינים ולא רכים.
לפעמים אנחנו באים אליהם בטענות שרק עבודה, משחקים או גאדג'טים יש להם בראש, שהם לא עוזרים לנו בבית, לא עוזרים עם הילדים ובכלל לא.
לפעמים, אנחנו פשוט שוכחים שככה גידלו אותם. את הבנים.
גידלו אותם להילחם. להיות חזקים. לעמוד בלחצים. לעבוד קשה.
עכשיו, מה לזה ולהחלפת חיתולים?
מדינות מלחמה מתרגמות רגש לרכרוכיות.
מדינות מלחמה לא רוצות להפוך את הגברים שלהם לרכרוכיים כי אחרת איך יילחמו.
עדיף שיגדלו זקנים וייראו מפחידים ומאיימים, ואם הם ממש צריכים לפלוט איזה רגש רכרוכי ונשי, אז בבקשה שיבכו בלילה.
עד היום התרבות שלנו כולאת נשים, מרצון לגונן עליהן והגברים חופשיים. נכון, אנחנו עדיין חיים בעידן של חוסר שוויון וזה יגיע (אם יגיע) בעתיד הרחוק. בתכל'ס, אנחנו רחוקים מזה.
אבל מה בעצם אנחנו עושים ולמה כן צריך יום האב?
אנחנו מתעלמים מהגברים והצרכים שלהם.
מתעלמים מהגברים והקונפליקט שהם חווים על ידי הסתרת רגשותיהם ועל ידי ההתאמצות להיות מה שהחברה מבקשת מהם להיות.
אנחנו לא מאפשרים להם להביע רגשות, כי אם אנחנו מבקשים מהילד הקטן "לא לבכות כמו ילדה" או "להיות חזק ואמיץ ולא לפחד" – אנחנו בלי לשים לב בעצם אומרים לו: "אל תביע רגשות, תתגבר על הרגשות הטבעיים שבאים אליך ותראה לעולם איזה רובוט אתה".
אז מה אנחנו רוצים מהם אחר כך?
הגברים נמצאים היום בדיסוננס פנימי עמוק. בקונפליקט אישי.
מצד אחד יש להם רצון להיות ה'גבר' ומצד שני, גם אם הם רוצים להפגין רגשות, להראות אהבה, להיות שם בשביל (כי הזוגיות שלהם מתפרקת בגלל שהם לא עושים את זה) אז אין להם כבר את היכולת.
היכולת הזאת קבורה עמוק עמוק בתוך מוחם כי מילדות מנעו מהם מלהביע את רגשותיהם.
אני גם שומעת על כל-כך הרבה גברים שרוצים לעשות את הכי טוב עבור ילדיהם אבל האשה מונעת, לא סומכת, לא מאפשרת.
אז לכבוד יום האב, שמוקדש לאותם גברים בעלי קונפליקט פנימי, דיסוננס נפשי, והרצון להיות מה שהם מבלי שישפטו אותם:
אני רוצה לעודד אתכם.
לעודד את כל אותם הגברים שאוהבים ומראים אהבה. מבלים עם הילדים שעות ומטיילים במדרכה עם העגלות.
אני מצדיעה לכל אותם גברים שעושים דרך לא פשוטה ממה שהם למדו ומהדרך לשם כיוונו אותם, והיום עושים את מה שהם חושבים לנכון.
אני תומכת ומעודדת גם את אותם גברים שלא יודעים לעשות את זה. פוחדים לעשות את זה.
אני שומעת בקליניקה שלי על גברים צעירים שלא מחליפים חיתולים לילדיהם כי גם אביהם לא החליף וזה לא התפקיד שלהם.
אני שומעת על גברים רבים שמתחננים שאעזור להם לשלוט על הרגשות שלהם כי הכעס שלהם יוצא על האשה והילדים וזה לא מגיע להם. הם פשוט לא יודעים אחרת.
אני שומעת על גברים שכל-כך רוצים להחמיא לאשה שאתם, להגיד לה מילים טובות ולספר כמה הם אוהבים – ובמקום זאת יוצאת להם בדיחה או הלצה ותקווה שהאשה תבין שזאת – זאת המחמאה.
הם פשוט לא יודעים אחרת.
כן, אני חושבת שצריך להיות יום האב. כי גם הגברים נמצאים היום בבלבול.
היסטוריה שלמה חינכה אותם שרק הם חשובים.
רק הם יוכלו להציל את האנושות. (על ידי מלחמות)
רק הם ראויים וחזקים ויכולים – ופתאום הופענו אנחנו הנשים, ודרשנו אחרת. והם צועדים אתנו למרות שזה מאתגר אותם.
המוח שלהם כבר מתוכנת למסלול מסוים ולכן זה ייקח זמן.
חברים יקרים, מגיע גם לגברים מילה טובה על מה שהם עושים.
כמה אנחנו באמת רואים את הגברים, את המאמצים שלהם, את התכונות הטובות שלהם, את מה שהם עושים או את דרכיהם הטובות?
ישנם גברים רבים, שמאחורי התנהגות או מעשה שלהם חבויה, פעמים רבות, חוסר יכולת.
חוסר יכולת להביע את עצמם ולכן הן כועסים או צועקים.
חוסר יכולת לבטא רגשות ולכן יוצא תסכול.
חוסר יכולת לאהוב במילים או במעשים.
חוסר יכולת להיות קשובים לעצמם, חוסר יכולת להיות מי שהם רוצים להיות כי מה יגידו.
חוסר יכולת כי לימדו אותם דברים אחרים במקום רכות ואמפתיה.
לפעמים, במקביל לתלונות או לקושי, צריך להסתכל בעיניים טובות ולראות את הטוב שבהם.
גם להם מגיע. לפחות פעם בשנה.
דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה מתי לאחרונה ישבתם יחד, הסתכלתם זה לזו בעיניים וקיימתם דיאלוג
4 עקרונות לזוגיות מוצלחת ללמוד איך לריב נכון זה הכרח בעולם בו יש פערים שונים
בגידות שנחשבות כטאבו בכל העולם כמעט, נפוצות מאוד, יוצרות שברון לב והורסות משפחות. האם חייבים להיפרד, להתגרש, או שיש מה לעשות עם זה?
זוגות רבים בכל העולם נעזרים במטפלים ויועצים לשם תמיכה במערכות היחסים שלהם. יש לכך סיבות רבות. בכתבה זאת אציג חלק מהן.
כתומכת לחימה במחלת הסרטן, חוויתי קשייים רגשיים ונפשיים גדולים, דווקא לאחר החלמת בעלי ממחלת הסרטן. דווקא כשהיינו צריכים לשמוח, נפלתי לדיכאון.