הרווק בפרק ב': של מי הילדים האלה בכלל?

הרווק בפרק ב' נכנס למערכת בלי 'תעודת אחריות הורית'.

קל מאוד להשקיף מהצד ולהגיד: "אני הייתי עושה אחרת" או "הילדים שלי לא יתנהגו כך". זו חשיבה טבעית, אבל היא מחסום. חוסר הניסיון הזה מביא לדחיית הילדים, מה שגורם להורה הגרוש, שבדרך כלל יגן על ילדיו, לדחות את הרווק. ואז הרווק מרגיש את החשש הגדול ביותר שלו מתגשם: הוא נדחה בשביל הילדים.

בצד השני, הגרוש/ה חווה חרדה לא פחותה: "האם בן/בת הזוג שלי יאהב/תאהב את ילדיי? יקבל/תקבל אותם? יהיה/תהיה סבלני/ת?" תכונת הגוננות פועלת במלוא הכוח.

האם אתם מוכנים לקבל את הילדים גם כש:

• הם מזכירים את האקס/ית ("אמא שלי אופה טעים יותר").
• יש חיכוכים והם פשוט לא מקבלים אתכם.
• ההתנהלות היומיומית שלהם דורשת מכם לוותר על ה'זמן הזוגי' שלכם.