מה שמרגיז באחר, מלמד על עצמנו

"תראי איזו שמנה את ואת ממשיכה לאכול כאילו אין מחר!"
ואני כועס עליה וזה מרגיז אותי כי בילדותי הייתי שמן וכולם צחקו עליי וקראו לי בשמות
ואני משליך עליה את הכעס שהצטבר בי כלפי כולם. דרך אשתי המלאה אני חווה שוב את פצעי הילדות שלי, או את העובדה שגדלתי בבית מאוד בריא שבו אסור היה לנו לאכול את כל הדברים המתוקים והטובים
ואף פעם לא הכניסו אוכל לא בריא הביתה.
וזו הרי כמיהתו של כל ילד. לאכול קצת ממתקים.
אז במקום הזה שלי היה אסור ועדיין אני מרגיש שזה לא טוב (למרות שאני כבר בוגר ויכול להחליט על עצמי)
אני עושה עליה את ההשלכה של מצבי וכועס עליה שהיא מסוגלת ועושה את מה שמתחשק לה בלי הגבלות ואיסורים.
שאין לה נקיפות מצפון ושעוד יותר אין לה את הפחד מה יגידו עליה (שלי יש) ושהיא שלמה עם עצמה!