מאחורי כל צעקה או צורך מסתתר כאב עמוק, ותחת כל כאב כזה פועמת כמיהה לאהבה, לתשומת לב וליחס. כאשר אנחנו כועסים על האחר, לעיתים קרובות זה קורה כי הוא מחזיק במשהו שלנו אין ואנחנו משתוקקים לו. במקרים אחרים, הוא פשוט מציב מולנו מראה של תכונה שלילית שקיימת בנו, וקשה לנו להודות בכך.
האם אנו מאפשרים לעצמנו לבדוק את הרגשות שלנו בראייה פנימית? מודעות עצמית היא המפתח להבנה שאנחנו לא כועסים עליהם, אלא על משהו שקשור אלינו. למידע נוסף על המושג הפסיכולוגי, ניתן לקרוא על מנגנון ההשלכה בוויקיפדיה.
בזמן ויכוח סוער, הוא אומר לי: "תירגעי, מה קרה לך?". ההערה הזו מקפיצה אותי, למרות שבתוכי אני יודעת שהוא צודק. אני מתעצבנת עליו כי אני מתקשה לשלוט בכעסיי, ומשליכה עליו את ההתנהגות שלי – מאשימה אותו שהוא זה שצועק ומעלה את הטונים.
דפוס דומה מופיע סביב מטלות הבית. אני מתעצבנת שהוא "לא עושה כלום", אך בראייה פנימית אני מבינה שאיני סומכת עליו. מכיוון שהוא לא שוטף כוסות או מקפל כביסה "בדיוק כמוני", אני מבקרת כל מאמץ שלו ומעמידה אותו בכישלון. התוצאה היא סגירות שלו, ואני נשארת עם הכעס שנובע בעצם מהצורך הבלתי פוסק שלי בשליטה.
"תראי כמה את אוכלת!", הוא מטיח באשתו בכעס. בשיחה עמוקה מתברר שהכעס הזה אינו קשור אליה. בילדותו הוא היה ילד שמן שסבל מהצקות, וגדל בבית שבו ממתקים היו מחוץ לתחום. כעת, כבוגר, הוא משליך עליה את הכעס המודחק שלו. הוא מתרעם על כך שהיא מסוגלת לאכול ללא נקיפות מצפון ומבלי לפחד "מה יגידו" – חופש שלו מעולם לא היה. להעמקה בשיטה המטפלת בפצעים אלו, בקרו באתר של הארגון הבינלאומי לטיפול אימאגו.
כשבן הזוג לא מחמיא על ניקיון הבית, זה מטריף אותי. אני משכנעת את עצמי שאני עושה זאת עבורו, אך האמת היא שאני זקוקה לסדר כדי להרגיע את הרעש במוחי. אני כועסת עליו כי הוא מסוגל ליהנות ממשחק עם הילדים בתוך בלגן, בעוד אני כבולה לצורך לסדר. הכעס עליו הוא בעצם כעס על עצמי – על חוסר היכולת שלי לשחרר ופשוט להיות.
"אני לא מוכן לאחד חשבונות בנק כי אני לא סומך עלייך!", הוא מצהיר. בתוך תוכו, הפחד נובע מסיפור הילדות שלו – אמא שבגדה באבא. הוא משליך את חוסר האמון הנשי על בת זוגו הנוכחית. הוא מתעצבן על האמון המושלם שיש לה בבני אדם, כי זה מזכיר לו את הפחד הקדום שייקחו לו שוב את מה שיש לו.
סביר להניח שאם תכונה מסוימת בבן הזוג מוציאה אתכם מהכלים, היא פוגשת חלק בתוככם שדורש ריפוי. כפי שכתב אלכסנדר פופ, "לשגות זה אנושי, לסלוח – אלוהי". כאשר אנו מבינים את המקור הפנימי של הכעס שלנו, אנו יכולים להפסיק להאשים ולהתחיל לצמוח.
אם אתם חווים מריבות חוזרות ומרגישים שמה שמרגיז באחר מלמד על עצמנו הוא משפט שמהדהד לכם, אני מזמינה אתכם להבין את "מאחורי הקלעים" של הזוגיות שלכם.
בקליניקה שלי, נפרק יחד את ההשלכות והפחדים, ונלמד איך להפוך את המריבות לכלי להבנה עצמית ולחיבור עמוק יותר. אם אתם מעדיפים תהליך מרוכז ואינטנסיבי, אני מזמינה אתכם למרתון להעצמת הזוגיות: יומיים של עבודה זוגית ממוקדת בשיטת האימאגו, שבהם נלמד לתקשר את הכאב מבלי לתקוף ונחזיר את האהבה והחברות למרכז הבמה.
בואו להכיר את עצמכם דרך הקשר ולהתחיל פרק חדש. [לחצו כאן לתיאום פגישה או מרתון זוגי לשינוי אמיתי]
המאמר הזה, הוא אולי מהחשובים שתקראו בזמן הקרוב.
הוא טומן בחובו פעולות שנדרשות כדי להתגבר על פחדים או חששות שקשורים לזוגיות עצמה ואפילו הזדמנות לשדרג את הזוגיות
דייט זוגי: איך להפוך את "זמן האיכות" ממטלה לחיבור אמיתי? כולנו יודעים שדייט קבוע הוא
במריבות זוגיות, בלי לשים לב, אנחנו מעלים דוגמאות ממריבות קודמות והרגשות השליליים מהמריבות הקודמות נכנסים לוויכוח הנוכחי ומטרפדים את סיום המריבה
"נו, אז מה היא מספרת?": למה חשוב להתעניין בילדים שלו? הנושא של מעורבות בחיי הילדים
סיפור הגומיות: להבין את הבכי שמעבר למילים הסיפור הזה מדגים בדיוק את מה שאנחנו מלמדים