מערכת יחסים מקודשת שהחלה באופטימיות ושמחת חיים בשלב הרומנטי מתפתחת ומשתנה לאחר מספר שנים. אם לא נעבוד על הזוגיות במהלך חיינו היא תיחלש, תתמוסס ותיאבד לנו ונתחיל לראות כמובנת מאליה את הזוגיות שהיתה קדושתנו. אנו מתחילים לראות את החסרונות של בן הזוג במקום את יתרונותיו. תכונות שבעבר משכו אותנו אצלו/ה עכשיו מרגיזות אותנו.

עם הזמן אנחנו מתחילים לפתח חוסר סבלנות האחד לשניה, אדישות, חוסר פרגון, זלזול וחוסר כבוד. התקשורת בינינו כבר לא מה שהיתה ואף התדרדרה.

טון דיבור בוטה, ביקורתי או הטחות והאשמות הדדיות מתחילים לחלחל לזוגיות. אנחנו מתחילים לפרש לא נכון התנהגויות ומצבים של בני הזוג, דבר שמוביל לרגשות כעס ומירמור. מתחילה להיכנס מחשבה שאין מי ששומע אותנו או מבין אותנו. אין לנו כבר זמן האחד לשניה, אין תמיכה הדדית, שותפות, הערכה, התעניינות.

אנחנו מתחילים למצוא עיסוקים אחרים כמו עבודה עד שעות מאוחרות, ספורט או חוגים בתכיפות מוגזמת, בריחה מוקדמת למיטה, הימצאות זמן רב מדי עם משפחה או חברים ועוד ועוד. המצוקה הזוגית מתחילה לבעבע.

לעתים אנו חשים שאנחנו גרים בבית עם שותף/ה ותו לא. לעתים התחושה מעיקה יותר כי השותף/ה לא פעיל/ה. האם יש סדר בחייכם? האם יש חלוקת תפקידים ברורה ביניכם? האם אתם מעדכנים זה את זה בארגוני היום וסדר יום של הילדים? האם בכלל חשבתם על כך?

עד שלא ייווצר סדר יום בו שותפים באופן פעיל שני בני הזוג לא יהיה ניהול תקין ומשותף בבית. יש לשבת ולשוחח על התפקיד העיקרי של כל אחד מבני הזוג, על תרומתו האפשרית בסדר היום הזוגי ועל נכונותו בכך.

הכי קל להרים ידיים. להתייאש. לאבד תקווה. לשבור את הכלים. להתגרש.

האם שכחתם את האהבה ששררה ביניכם? האם שכחתם את המטרה האישית והזוגית שהיתה לכם? האם שכחתם את העקרונות שלכם?

האם אתם מתנהלים כך גם בחייכם מחוץ לזוגיות? כשקשה בעבודה אז מתפטרים? כשהשן כואבת אז עוקרים? כשלילד קשה אז מוותרים? אני בטוחה שלא. אני בטוחה שבעבודה אתם משקיעים קצת יותר אנרגיה או מחפשים ערוצים שמתאימים לכם כדי למצוא את האיזון. אני בטוחה שאתם משלמים לרופא שיניים שירפא את הכאב. ואני בטוחה שאתם מחנכים את הילד לטוב ביותר ועוזרים לו להתגבר על קשיים שהוא חווה.

אז למה לא להשקיע בעצמכם? בבריאות האישית והזוגית שלכם, בזוגיות שיכולה להשתפר מהקצה לקצה ולהגיע למקומות הרצויים? השקיעו בעצמכם. הצמיחו את עצמכם. הוויתור הוא דפוס לא בריא לחיים בכלל ובטח לא כדוגמא לילדכם.

אנחנו צריכים ללמוד ולהפנים שגבר ואשה שונים במהותם. השוני הוא פיסי, רגשי ונפשי. בנוסף הגבר והאשה מגיעים מעולמות שונים ובתים שונים עם תרבות שונה, כללים ודפוסי חיים שונים. יש לנו, כבני אדם, רצונות וצרכים שונים, תכונות ואופן הבעת הרגשות שונה ועלינו ללמוד לקבל האחד את השני ולדעת לאחד את השוני הזה לבית משותף אותו אנחנו בונים יחדיו.

אנחנו צריכים ללמוד ולהפנים שגבר ואשה שונים במהותם. השוני הוא פיסי, רגשי ונפשי. בנוסף הגבר והאשה מגיעים מעולמות שונים ובתים שונים עם תרבות שונה, כללים ודפוסי חיים שונים. יש לנו, כבני אדם, רצונות וצרכים שונים, תכונות ואופן הבעת הרגשות שונה ועלינו ללמוד לקבל האחד את השני ולדעת לאחד את השוני הזה לבית משותף אותו אנחנו בונים יחדיו.

בעודכם יושבים ככה יחדיו, מה אתם עושים לחידוש התשוקה? האם אתם פותחים בקבוק יין ומדליקים נרות? ובין הסדינים – האם אתם מנסים לענג האחד את השניה ומנסים למצוא נקודות עונג חדשות ומרתקות? הרצונות, התחושות והרגשות משתנים עם הזמן בדיוק כמו טעמים וריחות. מאכל שפעם הרתיע אותנו היום טעים לנו. כך חשוב להכיר שגם באינטימיות יש שינויים. אולי היום אנחנו פתוחים יותר כלפי בן זוגנו, אולי היינו רוצים דברים שונים מבעבר.

דברו אחד עם השניה, בררו ביניכם גם נושא זה. התשוקה חשובה מאוד בזוגיות, היא מאחדת ומקרבת בין בני הזוג.

כל-כך חיכיתם לרגע הזה! והנה הוא בא. יש התרגשות גדולה מסביב וההורים מאושרים. בדרך כלל הגבר מתחיל להרגיש בתקופה זו שלא רואים אותו. הוא כבר לא בראש מעייניה של אשתו ובכלל אין לה כבר זמן אליו. סביר להניח שזו האמת. האשה עסוקה כרגע בפלא הבריאה העדין, ללא ניסיון, ועם לא מעט חרדות וקשיים. היא עסוקה בהענקת התנאים הבסיסיים ביותר לתינוק כגון חום, אהבה, אוכל, הגנה. בנוסף היא ממשיכה בשגרת החיים של הבית. בעצם שניכם רוצים אותו דבר: טיפול טוב ביותר ברך הנולד אך גם תשומת לב מבן הזוג!

בואו – נשב ונדבר. זה אפשרי וחשוב ביותר. אסור לשכוח את הזוגיות גם ברגעים אלו. להיפך, היא יכולה להעצים את החוויה ולאחד את בני הזוג.

האחריות של ההורים לחינוך לא מסתיימת בשגרת היום יום והדאגה לילדים, היא קודם כל מהווה מודל התנהגותי לילדיהם. ילדינו נושאים עיניהם אלינו בתקווה ללמוד ערכים, דפוסי התנהגות טובים, הכוונה ובאופן כללי להיות מאושרים במחיצתנו. בהיותנו רחוקים האחד מן השני אנו פוגעים בילדינו. הילדים, בכל הגילאים, חשים בריחוק, במשברים, ולעתים אף מאשימים בזה את עצמם בלי שום הצדקה. הם מאבדים את הבסיס, את המשענת החינוכית והרגשית שהם אמורים לקבל מאיתנו. הם מבולבלים מהמציאות, מפנימים את שעיניהם רואות וזה מה שילווה אותם למערכות היחסים שלהם בעתיד.

כאשר הילדים יראו שהקשר שלכם מתחזק ומשתפר זה יהווה עבורם מודל חיובי ולמידה שניתן לתקן מערכות יחסים. המאמץ שלכם – הרווח שלהם!

בגידה היא סדק באמון הנוצר בין שני אנשים. הבגידה בזוגיות היא סובייקטיבית ושונה בין זוגות אך יכולה להרוס בניית מערכת יחסים של שנים ברגע. הרס בניין הרבה יותר מהיר מאשר בנייתו.

מה הרקע לבגידה? מה מאפשר את קיומה? האם אתם מודעים לעוצמת ההרס שלה? האם חשבתם רגע לפני על כל ההשלכות ההרסניות (ילדים, מצב כלכלי, הערכה עצמית).

ניתן לשקם מערכת יחסים לאחר בגידה. זה לוקח זמן ומאמצים, אך זה שווה את זה. גם הבוגד יכול להגיע בגפו על מנת לרפא את עצמו לפני החמרת המצב. הזמן לא מרפא פצעים במקרה זה. טפלו בזה, אל תזניחו.

וואו. כמה חיכינו לרגע הזה. האפרוחים שלנו הפכו לעצמאים. גידלנו וטיפחנו אותם כל השנים לרגע הזה בו הם יוכלו לפרוש כנפיים ולעוף לחיים משלהם. שלב זה נקרא "הקן המתרוקן".

נשארנו לבד. מי אתה? מי את? מה עושים? למה אתה מנדנד לי כל היום? תמצאי לך עיסוקים משלך…

אם פתאום נותר חלל בבית, אם לפתע אתם עומדים מול בן הזוג ומבחינים שאתם לא מזהים אותו, לא ממש מכירים אותו – זה הזמן לעשות ביניכם היכרות מחודשת ולהחיות את האהבה. דווקא עכשיו, עם בשלות, בגרות ופנאי משותף, ניתן להעצים את התחושות ביניכם, את התשוקה, את האושר.