התחלה חדשה בפרק ב': בין פנטזיית הנסיך לפחד מהכאב המוכר

אני רואה את זה סביבי כל הזמן:

• אנשים שנבגדו פוחדים לתת אמון.

• אנשים שזלזלו בהם פוחדים להיות שוב "בלתי נראים".

• אנשים שחיו תחת אמונות של אחרים פוחדים לאבד את עצמם שוב.

באופן טבעי, כדי להימנע מהכאב המוכר, אנחנו בוחרים בהימנעות. אנחנו נרתעים כדי לשרוד. לא נותנים לעצמנו להאמין או לבטוח, כדי "לא ליפול בפח שוב". ואם כבר עשינו צעד, אנחנו "מאכילים" את עצמנו בתסריטים של סוף רע, ומסיימים את הקשר עוד לפני שהתחיל באמת.