דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה
דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה מתי לאחרונה ישבתם יחד, הסתכלתם זה לזו בעיניים וקיימתם דיאלוג
לעתים השגרה כובלת אותנו ולרגעים אנו שוכחים
מי אנחנו באמת פנימה.
בהוויה שלנו.
מה הרצונות שלנו.
עד כמה אנו כנים עם עצמנו מול האחרים?
עד כמה אנחנו מוותרים – לעצמנו… לאחרים…
עד כמה זה מעצים אותנו או פוגע בנו?
אז צריך להסתכל קצת פנימה,
לראות מה גרם לזה וכשנהיה כנים עם עצמנו
אנחנו נרוויח וגם בני זוגנו.
כי אז הם יקבלו אותנו ה"אמיתיים",
השלמים עם עצמנו ועם פעולותינו
(לטוב ולפחות טוב…).
אז מה קרה בעצם?
המציאות סביבנו נמצאת בכל רגע נתון.
מתרחשים סביבנו הרבה דברים
ומה שאנחנו מתייחסים אליו,
מה שאנו מסכימים לגביו
ומה שאנו מאמינים שקורה –
זוהי האמונה האישית.
האמונה שמשהו אחד קורה ולא משהו אחר.
זה מתחיל בילדות.
כילדים האמנו לכל מה שהורינו אמרו לנו.
קיבלנו את דבריהם בהכנעה כי זה מה שראינו וזה מה שלמדנו.
כך יצרנו לנו לכאורה אמונה אישית
ומערכת אמונות של מה מקובל.
כשהתנהגנו בהתאם אמרו לנו "כל הכבוד"
וכשלא – אפילו נענשנו.
החירות שלנו לאט לאט נעלמת.
חופש המחשבה שלנו נכלא בתוך הציוויים והכללים של החברה,
של העולם, של מה שסביבנו.
כך עיצבנו גם את הדעות שלנו עצמנו.
לפי מה שראינו בבית, בסביבה הקרובה לנו, ובעולם כולו.
אמרו לנו מה אנחנו "כן" ומה אנחנו "לא".
עיצבו אותנו.
זוהי מערכת האמונות שלנו.
היא עוצמתית מאוד ועיצבה כל-כך את חיינו שקשה לנו לקום עכשיו ולהגיד "לא!".
אם אנחנו חושבים אחרת – אנחנו לא נהיה בטוחים,
אם אנחנו מרגישים אחרת,
אנחנו נהיה שונים.
וכדי להביע את זה כלפי חוץ דרוש מאתנו אומץ רב.
למה אומץ?
כי אנחנו פוחדים מתגובת הסביבה,
מניפוץ החלום בו חיים כולם (לפי דעתנו),
פוחדים מרגשות הסביבה כגון:
אי הבנה, כעס, קנאה ולעיתים מוותרים על הרצון = חלום,
וממשיכים לחיות לפי צו השעה וצו החברה.
אנחנו פוחדים לקחת סיכון.
לעתים האמונה האישית שלנו מתנגשת עם מוסכמות החברה.
פוחדים שלא יקבלו אותנו או שלא נהיה מספיק טובים בעיני אחרים,
פוחדים לחיות ולבטא את מה שאנחנו באמת.
אנחנו פוחדים ולכן נשאבים לחיים של אחרים ולדרישות שלהם.
ואז מה קורה?
אנחנו לא נאמנים לעצמנו ומרגישים עם הזמן
שגם לא יכולים לסלוח לעצמנו או למי שחשבנו שאנחנו יכולים להיות.
זוהי מחלה קשה מאוד שמשפיעה על נפשנו העדינה.
כן, אנחנו לא מושלמים
ופוחדים עוד יותר להיווכח בזה בעצמנו.
אנחנו פוחדים לקבל את עצמנו כמו שאנחנו
ולכן לרוב מסכימים עם החברה ומקבלים את עצמנו כפי שאנחנו אמורים להיות.
אנחנו עושים את זה לעצמנו.
אנחנו הם אלו שמתעללים בעצמנו יותר מכל.
חיים לפי החיים של האחרים,
נהנים מה"כן" ו"כל הכבוד" של האחרים אלינו
כי זה מה שאנחנו חושבים שאנחנו ראויים להיות.
אז לפעמים, צריך לאזור אומץ. לצאת מהפחד.
לצאת נגד המוסכמות החברתיות, לצאת אל החופש האישי.
לנסות דברים, לצבור כישלונות והצלחות, לפחות לדעת שניסינו.
לדעת שאני ראוי לכך ושזה מה שאני מאמין בו.
לדעת שאני לא מושלם ובעצם, אף אחד לא,
וללכת על מה שבאמת רוצים כדי לא לקבל את הדחייה האישית –
שאותה אנו חיים באמת.
אנחנו צריכים להבין מי אנחנו. במה אנחנו מאמינים ואיך אנחנו רוצים לחיות.
קחו את כח הרצון, את האמונה השלמה בעצמכם
ותחת שמירה על חוקי החברה ובלי לפגוע בזולת
שנו את עצמכם ואת האמונה של מי שאתם.
הקפידו לשמור על כבוד האחר והיו נאמנים לעצמכם.
זה לא קל אך דברים טובים באים בעבודה קשה.
כך אני מאמינה.
אז כשאנחנו נהיה מאושרים יותר וכנים עם עצמנו,
כשנהיה רגועים יותר ובטוחים יותר בדרך שלנו,
כשלא נסתתר מאחורי מסיכות לא לנו,
נוכל לקבל את המציאות בצורה שלווה יותר ומכך יהנו מכל בני הזוג שלנו וילדינו.
היו מאושרים עם מה שאתם!
דיאלוג זוגי אינטימי לשנה החדשה מתי לאחרונה ישבתם יחד, הסתכלתם זה לזו בעיניים וקיימתם דיאלוג
4 עקרונות לזוגיות מוצלחת ללמוד איך לריב נכון זה הכרח בעולם בו יש פערים שונים
בגידות שנחשבות כטאבו בכל העולם כמעט, נפוצות מאוד, יוצרות שברון לב והורסות משפחות. האם חייבים להיפרד, להתגרש, או שיש מה לעשות עם זה?
זוגות רבים בכל העולם נעזרים במטפלים ויועצים לשם תמיכה במערכות היחסים שלהם. יש לכך סיבות רבות. בכתבה זאת אציג חלק מהן.
כתומכת לחימה במחלת הסרטן, חוויתי קשייים רגשיים ונפשיים גדולים, דווקא לאחר החלמת בעלי ממחלת הסרטן. דווקא כשהיינו צריכים לשמוח, נפלתי לדיכאון.