בעלי חלה בסרטן ואני באתי אליו בטענות שהוא לא רואה אותי

פתאום עלתה בתוכי מחשבה מוזרה שאולי אני לא מקבלת תודה בחזרה. שלוקחים אותי כמובנת מאליה. והרי הבנאדם חולה גמור במיטה! רגשות אשם תקפו אותי ותהיתי איך אני מסוגלת לחשוב דבר כזה? הרי אני עושה הכול מאהבה כי בעלי נמצא עכשיו בתופת, אז איך אני מעיזה לחשוב על עצמי ועל הערכה?