יום האב

יונ 21, 2020

יום האב: אומרים כן למילה טובה (גם להם מגיע)

בכל 21 ביוני, במדינות רבות בעולם, מצוין יום האב. אני זוכרת ביקור בניו יורק עם בעלי בדיוק בתקופה הזו; העיר הייתה מוצפת במבצעי ענק ושלטי חוצות. בהתחלה הייתי בשוק – כמי שגדלה בתרבות שבה יום האם הפך ליום המשפחה והאבות קצת נדחקו הצידה, זה היה נראה לי מוזר, אבל בו זמנית כל כך הגיוני וטבעי.

אומרים כן! ליום האב

למה בעצם אנחנו צריכים את יום האב? והאם אנחנו באמת רואים את הגברים שחיים לצדנו?

האבות שנשכחו בדרך לשוויון

פעם חגגנו את יום האם כדי להעלות על נס את הנשים ואת חוסר השוויון מולו הן ניצבו. עם השנים, המודעות עלתה, הוקם יום האישה הבינלאומי (שלדעתי צריך לציין בכל יום בשנה), ויום האם הפך ליום המשפחה. בתוך כל התהליך המבורך הזה, נראה שמשהו הלך לאיבוד: שכחנו את האבות.

אנחנו נוטות לבוא בטענות: שהם חסרי רגישות, חסרי טקט, שהם "רק עבודה וגאדג'טים", שהם לא עוזרים מספיק בבית או עם הילדים. אבל רגע לפני התלונה, כדאי לעצור ולשאול – איך בעצם גידלו אותם?

חינוך למלחמה: כשרגש הופך ל"רכרוכיות"

הבנים שלנו גדלו בתרבות של הישרדות. חינכו אותם להילחם, להיות חזקים, לעמוד בלחצים ולעבוד קשה. במדינות שחיות על החרב, רגש מתורגם לעיתים קרובות לרכרוכיות. המסר הסמוי (והגלוי) שהועבר לגברים במשך דורות היה: "אל תהיה ילדה", "תהיה חזק", "אל תפחד". כשילד שומע את המשפטים האלו, הוא לומד לדכא את הרגשות הטבעיים שלו. הוא לומד להיות רובוט. אז איך אנחנו יכולות לצפות מהם להפוך ברגע אחד למומחים בהחלפת חיתולים או להבעת רגשות רכה, אם כל חייהם הם אומנו להסתיר את הפגיעות שלהם?

"אל תביע רגשות, תתגבר על הרגשות הטבעיים שבאים אליך ותראה לעולם איזה רובוט אתה" – זה המסר שרבים מהם נושאים איתם מהילדות.

הדיסוננס הפנימי של הגבר המודרני

הגברים של היום נמצאים בקונפליקט עמוק. מצד אחד, הם רוצים להיות ה"גבר" המסורתי, החזק והמגן. מצד שני, הם מבינים שהעולם השתנה. הם רוצים להראות אהבה, להיות נוכחים בזוגיות ובגידול הילדים, אבל היכולת הזו לעיתים קבורה עמוק תחת שכבות של חינוך ישן.

אני שומעת בקליניקה שלי על:

גברים צעירים שפוחדים להחליף חיתול כי "אצל אבא שלי זה לא היה ככה".
גברים שמתחננים לעזרה בשליטה בכעסים כי התסכול יוצא בצעקות, פשוט כי הם לא מכירים דרך אחרת לבטא כאב או לחץ (רגש).
גברים שרוצים להחמיא לאישה שאיתם, ובמקום מילה טובה יוצאת להם בדיחה צינית – בתקווה שהיא תבין שזו הדרך שלהם לומר "אני אוהב אותך".

מצדיעה לדרך החדשה

לכבוד יום האב, אני רוצה לחזק את כל אותם הגברים שבוחרים בדרך אחרת, למרות שהיא לא פשוטה. אני מצדיעה לאבות שמטיילים עם העגלות במדרכה, שמבלים שעות עם הילדים, שמנסים ללמוד שפה רגשית חדשה שהם לא למדו בבית. אני מחזקת גם את אלו שעדיין פוחדים, אלו שהמוח שלהם מתוכנת למסלול הישן אבל הלב שלהם מבקש שינוי.

ההיסטוריה חינכה אותם שהם המושיעים של האנושות דרך כוח ומלחמה. עכשיו, כשאנחנו הנשים דורשות שותפות ורגישות, הם צועדים איתנו למרות האתגר. זה לוקח זמן, וזה דורש מאיתנו עיניים טובות.

סיכום: מילה טובה עושה את ההבדל

מאחורי כל התנהגות קשה, כעס או שתיקה של גבר, חבויה לעיתים קרובות חוסר יכולת – לא חוסר רצון. חוסר יכולת לבטא תסכול, חוסר יכולת להיות קשוב לעצמם, פחד ממה שיגידו.

יום האב הוא הזדמנות לעצור את התלונות ולראות את הטוב. לתת מילה טובה על המאמץ, על החריצות, על הניסיון להשתנות. גם להם מגיע, לפחות פעם בשנה, שנראה אותם באמת.

"הצמיחה הגדולה ביותר של האדם נעשית כשהוא נכנס לתחומו של הלא ידוע" (רובין שארמה). הגברים של ימינו נכנסים אל הלא ידוע הרגשי – בואו נהיה שם כדי לתמוך בהם.

גברים רבים רוצים להיות בני זוג ואבות טובים יותר, הם פשוט צריכים את הכלים הנכונים. בואו למרתון זוגי – הזדמנות לעצור את רעשי הרקע, לפרק את הדיסוננס ולבנות גשר של הבנה, אמפתיה ואהבה.

בלי הרצאות יבשות, עם המון עומק וכלים פרקטיים לחיים. המקום שלכם במרתון הקרוב מחכה בלחיצה כאן.