אם נמשיך לפרש את ההתנהגויות
של בני הזוג החדשים
כהתנהגויות שליליות שחווינו,
ונשליך עליהם את הפחדים שלנו,
כך זה יחווה במציאות הסובייקטיבית שלנו
ולא נצליח להתקשר ולהתחבר אליהם באמת ובכנות.

הבנתי כבר שכל קשר מביא אתו דפוסי התנהגות
המייחדים אותו ויש לתת ההזדמנות לבני הזוג החדשים
(תוך כדי למידה אישית שלנו על החלק שלנו).

אם לא נאפשר לעצמנו לתת אמון
ולבטוח בזוגיות חדשה
או בבאות אחריה,
לא נאפשר לעצמנו להשתחרר מדפוסים,
מפחדים או חששות
ולא באמת ניתן את עצמנו לקשר. 

מכירים את ההרגשה של הרצון לזוגיות מצד אחד
והימנעות ממנה מצד שני?
איך זה היה אצלכם?