אנחנו מחכים שבני הזוג יעשו את הצעד הראשון
(אחרי ריב או וויכוח או שינוי בחיי היומיום).
אנחנו מחכים שהם ישנו את ההתנהגות
ואז אולי אנחנו (בהחלט נחשוב על זה…).

אנחנו משליכים את הכעסים שלנו עליהם
ומחכים שהם יתאפקו / יכילו / יסלחו
ומה שקורה זה שאנחנו לא פנויים לעשות שינוי בעצמנו או לבוא לקראת בני הזוג.
כי אנחנו מחכים שהם יפעלו
ולא באמת מתכננים את הצעד הבא.
אנחנו רוצים שמשהו ישתנה
אבל לא עושים בשביל זה שום דבר.

אנחנו משליכים עליהם את האחריות בזוגיות
ושוכחים שגם אנחנו צד במערכת היחסים הזו.