כשאנו מתאהבים אנחנו חושבים שמצאנו את זה (כל מה שחסר לנו). אנחנו רואים את הקשת בענן (השלב הרומנטי). אנחנו מספקים את הצרכים האחד של השני ומספרים האחד לשני הכל. המגננות שלנו והחומות נמסים. אנחנו סקסיים יותר, חכמים יותר, מצחיקים ובעלי נתינה גדולה יותר. אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לחיות ללא אהובינו כי אתם אנחנו מרגישים שלמים.
אנחנו מרגישים עצמנו. ולאחר זמן מה אנחנו נותנים לעצמנו לנוח, להירגע. אנחנו מרגישים בטוחים ושהכל מסתדר. סוף סוף.

לאחר זמן מה כאשר אנחנו עוברים לגור יחד או מתחתנים משהו משתבש וכל החסמים אובדים. האשליות נמוגות, ואנחנו חושבים שבני הזוג שלנו שונים ממה שהיו. פתאום יש להם תכונות שאנחנו לא מסוגלים לשאת אפילו שפעם הערצנו את אותן תכונות בהם… פתאום אנחנו מבינים שבני הזוג שלנו לא יאהבו אותנו כמו שהבטיחו. החלום שלנו מתנפץ.

האשליה הזו הופכת לכעס, מתמלאת בפחד שלא נשרוד בלי האהבה והביטחון שאנחנו זקוקים לה. אז אנחנו משנים טקטיקות לכעס, בכי, הסתגרות, אשמה, ביקורת, הפחדה וכל מה שיעבוד לנו… אנחנו נגרום להם לאהוב אותנו.
עכשיו אנחנו במשא ומתן לגבי זמן, אהבה, מטלות, מתנות, מדידת הצלחותינו או כישלונותינו. מאבק הכוחות החל ויימשך עוד שנים רבות עד שנתפצל (נתגרש), נחיה בשביתת נשק, או נחפש עזרה, נואשים להיות שלמים וחיים שוב כדי להשיג את חלומותינו שוב.