יום אחד היא אומרת לי בשעת הארוחה:
"הקציצות של אמא טעימות יותר…"
אני, בולעת את הרוק, מנסה להסתיר עיני עגל ומגמגמת בקול רפה וחלש משהו כמו: "אה, כן… איזה יופי…"
היום הייתי עושה אחרת (ועשיתי בהזדמנויות אחרות…) וזה הולך ככה:
"אני יודעת מתוקה. אין על הבישולים של אמא שלך.
אבא סיפר שלי שהיא בשלנית מצוינת!
את יכולה לבקש ממנה את המתכון ואכין לך בדיוק כמו של אמא".
אז נכון, הם תופסים אותנו לא מוכנים ולעתים אנחנו נשארים בפה פעור אבל אם מתכוננים לבאות, ולומדים מניסיון אז הפעמים הבאות הרבה יותר קלות.
בתשובות כאלו אנחנו נוטעים בהם:
*** את הביטחון שאין תחרות בין ההורים הביולוגים או בני זוגם
*** שאנחנו מקבלים את כולם בלי קשר למה שקרה והיה
*** הילד מצדו מבין שאין לו על מה להילחם, אין לו מצע פורה לטיזינג והתנגחות עם בן הזוג של ההורה הביולוגי
*** וגם שזה לא מקובל במשפחה שלנו כי אצלנו כולם מכבדים את כולם.
ואז… ואז הקציצות שלנו הופכות להם גם לטעימות…
לקבוצה סגורה בפייסבוק "משפחה פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן
לדף שלי בפייסבוק לחצו כאן
תגובות אחרונות