כל מה שמרגיז אותנו באחר, יכול להוביל אותנו להבנה של עצמנו

פבר 22, 2016

מה שמרגיז באחר, מלמד על עצמנו

"כל מה שמרגיז אותנו באחר, יכול להוביל אותנו להבנה של עצמנו" - קארל יונג

מה שמרגיז באחר מלמד על עצמנו

מאחורי כל צורך או זעקה יש כאב.
מתחת לכל כאב יש כמיהה לאהבה,
לתשומת לב, ליחס.

כשאנחנו כועסים על האחר
זה כי יש לו משהו שלנו אין,
ואנחנו רוצים גם…
או
שיש לנו בדיוק את אותה תכונה שלילית שיש לו
(ושעכשיו היא גלויה מולנו) ולא נעים לנו להודות בזה…

האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לבדוק את עצמנו בראייה פנימית?
האם אנו מודעים לרגשות שלנו, לכאב שלנו?
האם אנחנו מבינים שאנחנו כועסים,
לא עליהם… אלא על משהו שקשור אלינו
או היינו רוצים לשייך לעצמנו…

מי אנחנו בכלל?
מתי הסתכלנו במראה בפעם האחרונה?

סיפורי מקרה:

איך לריב נכון

כשהוא אומר לי "תירגעי מה קרה לך" באמצע ויכוח סוער אני מתעצבנת עליו אבל יודעת שהוא צודק.
אני לא אגיד לו, אבל יודעת בתוך תוכי שאני לא מצליחה לשלוט על כעסים.
ואז אני מתעצבנת על ההערה שלו שהיא מוצדקת לגמרי ומשליכה עליו את ההתנהגות שלי –
שהוא בעצם כועס והוא מעלה את הטונים, והוא צועק עלי…
כי אני לא יודעת איך לריב נכון

כי אני יודעת הכל

כשהוא לא עושה שום דבר בבית (אבל ממש שום דבר) אני מתעצבנת עליו אבל בראייה פנימית יודעת שזה בגללי.
כי אני לא סומכת עליו בשיט ולכן לא נותנת לו לעשות דבר.
הוא לא מקפל כביסה כמוני, ולא שוטף את הכוסות כמוני אלא משאיר סימנים של לכלוך, והוא לא יודע לקלח את הילדים כמוני טוב טוב, והוא לא יעשה את מה שביקשתי ממנו –
ואז כשהוא כן עושה אני מעירה לו ומעמידה אותו בכישלון שלו
או על הטעות שלו.
התגובה שלו היא כמובן כעס כי לא ראיתי גם את המאמץ שהוא עושה ובפעם הבאה הוא לא יעשה.
הוא "ישכח" או "יהיה עייף" או "יצא עם חברים" ואז אני מתעצבנת.
אבל על מה? הרי זה בגללי… וזה ממש לא הוגנות בזוגיות

לשחזר דרך האחר את הפצעים

"תראי איזו שמנה את ואת ממשיכה לאכול כאילו אין מחר!"
ואני כועס עליה וזה מרגיז אותי כי בילדותי הייתי שמן וכולם צחקו עליי וקראו לי בשמות
ואני משליך עליה את הכעס שהצטבר בי כלפי כולם. דרך אשתי המלאה אני חווה שוב את פצעי הילדות שלי, או את העובדה שגדלתי בבית מאוד בריא שבו אסור היה לנו לאכול את כל הדברים המתוקים והטובים
ואף פעם לא הכניסו אוכל לא בריא הביתה.
וזו הרי כמיהתו של כל ילד. לאכול קצת ממתקים.
אז במקום הזה שלי היה אסור ועדיין אני מרגיש שזה לא טוב (למרות שאני כבר בוגר ויכול להחליט על עצמי)
אני עושה עליה את ההשלכה של מצבי וכועס עליה שהיא מסוגלת ועושה את מה שמתחשק לה בלי הגבלות ואיסורים.
שאין לה נקיפות מצפון ושעוד יותר אין לה את הפחד מה יגידו עליה (שלי יש) ושהיא שלמה עם עצמה!

ניקיון וסדר

כשהוא לא מחמיא לי או מפרגן זה מטריף אותי כי אני עושה כל-כך הרבה בשבילו כדי שישים לב אלי,
אבל בראייה פנימית יודעת שאני עושה את זה בשבילי ולא בשבילו.
כי לא מזיז לו אם נקי או לא…
לי היה חשוב שהבית יהיה נקי כי ככה אני רגועה יותר. לי זה מפריע אבל אני משליכה את הקושי שלי עליו ומרגיז אותי שהוא יכול לשבת בבית שלא מסודר ונקי ועדיין להנות ממשחק על הילדים או צפייה בטלוויזיה בלי המקום הרועש הזה במוח שמזמזם לי כשהבית לא נקי.
אז אני מתעצבנת עליו. אבל בעצם כועסת על עצמי. כי גם אני רוצה להיות רגועה יותר גם כשהבית לא מסודר פיקס.

לסמוך על האחר

"אני לא מוכן לאחד חשבונות ולא מוכן להעלות את הנושא הזה יותר כי אני לא סומך עליך!"
אבל בתוך תוכי יודע שאני לא סומך עליה כי אמא בגדה באבא כשהייתי קטן ומאז אני לא בוטח ולא סומך על נשים!
אני לא מוכן לאחד חשבונות כי אני לא יודע מתי תבגדי בי ותקומי ותלכי! ומרגיז אותי שיש בה את האמון המושלם הזה בבני אדם ובי בפרט.
שאין לה את הפחד שמשהו יקרה. אני עושה השלכה של הפחדים שלי (עוד מהילדות על בת זוגי) ומתעצבן כשהיא מבקשת ממני מעשה כל-כך מקובל ושכיח בין בני זוג ושאני לא יכול לספק לה את זה.
או שאני לא סומך עליה כי לא נתנו לי כלום כשהייתי קטן (ואולי יותר מכך – לקחו לי את מה שכבר היה לי) והייתי צריך לסמוך רק על עצמי. יש בי את הפחד שייקחו לי שוב…

להיגמל מהתנהגויות

כשהוא נגמל מהר מהתנהגות שלילית שלו זה מעצבן אותי כי אני לא מצליחה להיגמל משלי…
ואולי לא מצאתי את הדרך להשלים עם עצמי. ואני שוב מאכזבת… את עצמי…
אז ההתנהגות השלווה שלו והיכולת להירגע מהר מעצבנת אותי כי אני יודעת שהוא פועל נכון והלוואי שגם אני הייתי כזו.