זה לא משנה התוכן (בטח מסקרן עכשיו…)
אבל אגיד לכם מה משנה.

אותו מטלפן טען שאיך אני, יועצת זוגית
מרשה לעצמי להתבטא ככה.
איך אני, שמנחה ומלמדת אנשים
להתקרב זה לזו,
להתחבר,
ללמוד לדבר ולהקשיב
מדברת (צועקת) בצורה בה דיברתי.

זה מה שהכעיס אותי
(חוץ מהנושא כמובן).

מותר לי.
אני בנאדם.
יש לי רגשות
שלעתים לא יכולים
להיות מוכלים.
לרוב אני משתדלת,
מנסה,
מתאפקת ועושה את זה טוב.

אתמול בשיחה
לא הייתי יועצת זוגית
ובטח לא דיברתי עם בעלי.

הייתי אמא,
אמא שמגוננת על הילדה שלה.
אמא לביאה.
הייתי אנושית.
הייתי פגיעה.
רגישה.
כעסתי.

כן, אני לא אדם מושלם
ובטח שלא רוצה להיות כזו.
יש לי רגשות
ועם כל העבודה שלי של להכיל אותם
גם לי זה מתפרץ.

גם לי מותר.
זהו.
וגם לכם.

חוץ מזה אני ג'ינג'ית…