בעבר, אם בני הזוג הסתדרו או לא, אם אהבו או לא – לא היה קשור כלל לנישואים. התחתנו וזהו. להתגרש היה בושה גדולה מאוד ופעמים רבות המשפחות כל-כך התביישו שהם לא אפשרו זאת בכלל.

אותם זוגות היו צריכים להמשיך להסתדר בתוך הזוגיות. אצל חלקם זה גרם למשברים גדולים בקשר ועוול גדול מאוד לילדים שחוו את הוריהם במסכת מריבות שלא נגמרת. אצל אחרים, זה גרם לעבוד על הקשר, להתחייב עוד יותר ולא להשלים עם גזירת הגורל אלא להמשיך למטרה של בית משותף ואיכות חיים.

כיום, כאשר הגירושין מקובלים ולא היסטריים, יש מחשבה שאם יש קונפליקטים בקשר אז הזוג לא מתאים וצריך להיפרד. 
שאם בני הזוג רבים אז הם לא מתאימים, ואולי גם מחשבה שאין מה לעשות עם קונפליקטים, זה פשוט ימשיך להרוס להם את החיים. 

אבל קונפליקטים תמיד יהיו כי אנחנו שונים זה מזה. ויש מה לעשות איתם. להיפך, ההתמודדות עם הקונפליקטים תייצר לבני הזוג צמיחה גדולה בקשר. ההתגברות על משברים תחזק את בני הזוג ואף תקרב ביניהם.