בואו נשים את הנימוסין בצד ונדבר דוגרי, סבבה?
לפני שאני בכלל מתייחסת למצב העכשווי בארץ אני רוצה שנסתכל לרגע על עצמנו. 
בני כמה אנחנו, כמה ילדים יש לנו, באיזה גילאים הילדים? האם אנחנו טרודים ויש לנו ילדים קטנים, או מתבגרים, חיילים או נכדים?

אם הילדים קטנים הרי שזוגות עסוקים עד מעל הראש בלטפל בזאטוטים (צוות הווי ובידור) תוך כדי קריירה, טיפול בבני משפחה, בישולים, סידורים ועניינים אחרים שלא חסר. נכון? אם יש בתמונה מתבגרים אז תכפילו את הבלאגן והקושי.
בואו נהיה כנים ונסכם שגם לפני המשבר לא שכבנו על ערסל מול השקיעה עם קוקטייל ביד, בסדר? 

אם בשגרה כל אלו מגבירים אצל זוגות (גם בלי מודע) מתח, לחץ וחרדות ומעלים את רף הסבלנות והכעס שלהם בזוגיות, אז על אחת כמה וכמה הם ישפיעו על מערכת היחסים הזוגית בתקופה זאת ויגרום לזוג להגיב באופן לא פרופורציונלי אחד לשניה או למריבות ומלחמות זוגיות. 

עכשיו בואו נוסיף לזה משברים אישיים: משבר גיל שיוצרים שינויים פיסיים ונפשיים, משבר תעסוקתי, מחלה של בן משפחה. נוסיף משברים פנימיים במדינה (מבצעים צבאיים ומרי אזרחי), בעולם (קורונה), הסתגרות משפחתית בתוך תא לחץ קטן (קרי, ביתינו) והנה לנו סיבה למסיבה למריבות, וויכוחים ושאר מלחמות בבית.