חיים ביקום מקביל
חיים ביקום מקביל: למה ה"נורמליות" שלכם כואבת לחולי סרטן?
דמיינו בוקר של "יום טוב". הכאבים נמצאים שם, אבל הם נחלשו מעט. השמש זורחת ואני מצליח לקום מהמיטה אחרי ניתוח מורכב וטיפולים כימותרפיים קשוחים. בתוך השפיות הזמנית הזו, אשתי מחליטה להתקשר לחברים ולצאת לבית קפה.
חיים ביקום מקביל כחולה סרטן - כתבה אישית
אשתי רוצה "להתאוורר", להכניס קצת נורמליות לשיגעון שאנחנו נמצאים בו. אני משכנע את עצמי שזה יעשה לי טוב, אבל שם, בבית הקפה מול השולחן העמוס, אני מגלה שאני חי חיים ביקום מקביל.
בעוד החברים מזמינים אוכל בהנאה, צוחקים ומדברים ברצף, אני יושב שם כמו צל. אני נמצא פיזית, אבל מסתכל מהצד ולא מרגיש מעורב. כשחזרנו הביתה, אשתי שאלה למה לא הייתי שמח. התשובה פשוטה אך כואבת: אנחנו כבר לא חיים באותו עולם.
מה זה בכלל חיים ביקום מקביל?
ביקום הרגיל נמצאים האנשים ה"רגילים". הם ישנים בלילה, קמים בבוקר, נוסעים לעבודה, עונים למיילים ואוכלים צהריים עם מי שהם בוחרים. הם פשוט חיים. לעומתם, קיימים חיים ביקום מקביל של חולי סרטן בטיפולים. בעולם הזה, המציאות מורכבת מחדר השינה, מסדרונות בית החולים, תרופות, זריקות ותשישות עמוקה.
ביקום המקביל שלי, הריכוז נעלם והזיכרון בוגד. לפעמים קשה להוציא משפט תקין מהפה. אפילו בדרך לטיפול, כשאני מביט מהחלון על נהג ברכב שלידנו, אני מרגיש את המרחק. הוא נוסע לפגישה או לסידורים, ואני נוסע ליקום המקביל, למחלקה האונקולוגית. אנחנו באותו כביש, אבל בעולמות שונים לגמרי.
היקום המקביל שהופך ליקום "מגביל"
אשתי היקרה, כשלקחת אותי לבית הקפה כדי לעודד את רוחי, לא הבנתי איך האוכל עובר לכם חלק בגרון. לא הבנתי איך אתם מדברים כל כך מהר כשאני נאבק להוציא מילה. בעיניים שלי, העולם חרב, ואתם צוחקים על דברים שנראים לי חסרי חשיבות ומטופשים.
הניסיון לייצר נורמליות רק הדגיש את הפער בינינו. הוא הראה לי שאני לא שם איתכם. חיים ביקום מקביל הם לעיתים קרובות גם יקום "מגביל" – הם מגבילים את היכולת לשמוח, לתקשר ולהרגיש שייך למרוץ החיים הרגיל. ההבנה הזו היא קריטית עבור תמיכה זוגית במחלת הסרטן, כי היא מאפשרת לבני הזוג להפסיק לצפות מהחולה "ליהנות" ולתת לו פשוט להיות נוכח בקושי שלו.
איך מגשרים על הפער בין העולמות?
הפער הזה הוא טבעי, אך הוא לא חייב להפוך לחומה. הנה כמה תובנות מהמסע שלנו:
-
אל תלחצו ל"נורמליות": לפעמים ישיבה שקטה בבית עדיפה על בית קפה רועש שמדגיש את החוסר.
-
תקשורת על הפער: כפי שמציינים ב-אגודה למלחמה בסרטן, חשוב לדבר על התחושות האלו. אל תשאלו "למה אתה לא צוחק?", אלא "אני מבינה שקשה לך עכשיו, אני פה איתך".
-
חמלה לקצב אחר: קבלו את העובדה שהחולה נמצא בקצב איטי ושונה. זהו שלב זמני של החלמה ושיקום.
זכרו, בני הזוג נמצאים באותה סירה, אבל לפעמים אחד מהם מביט אל הים והשני נלחם בסערה מתחת לסיפון. היו סבלניים זה לזו.
מחזקים את הגשר בין היקומים: מרתון זוגיות אישי
התחושה שאתם חיים בעולמות מקבילים עלולה לייצר בדידות גדולה בתוך הזוגיות. אם אתם מרגישים שהמחלה יצרה פער שקשה לגשר עליו, או שאתם רוצים ללמוד איך להיות יחד גם כשכל אחד נמצא ביקום אחר, אני כאן בשבילכם.
אני מזמינה אתכם למרתון זוגיות אישי המותאם לזוגות בהתמודדות רפואית. יחד, נלמד איך ליצור שפה משותפת שתחבר בין היקומים, איך להפחית את רגשות האשם ואיך להפוך את הזוגיות שלכם למרחב שבו מותר להיות גם "זומבי" וגם לוחם, בדרך להחלמה משותפת.
[לחצו כאן לתיאום מרתון זוגיות אישי ופרטים על ליווי של רן והלית אסא]
פוסטים אחרונים
דברו לעניין – אל תגלשו לדוגמאות…
במריבות זוגיות, בלי לשים לב, אנחנו מעלים דוגמאות ממריבות קודמות והרגשות השליליים מהמריבות הקודמות נכנסים לוויכוח הנוכחי ומטרפדים את סיום המריבה
נו, אז מה היא מספרת?
"נו, אז מה היא מספרת?": למה חשוב להתעניין בילדים שלו? הנושא של מעורבות בחיי הילדים
סיפור הגומיות
סיפור הגומיות: להבין את הבכי שמעבר למילים הסיפור הזה מדגים בדיוק את מה שאנחנו מלמדים
מעשה בקציצה
מעשה בקציצה: כשהילד בודק את גבולות הנאמנות הסיפור על הקציצה הוא דוגמה קלאסית ל"מרחב המוגן"
הילדה בצבא. מה קורה עם השבתות?
שבת בפרק ב': בין הצורך בביחד לבין החופש של הילדים נושא השבתות בפרק ב', ובמיוחד
תגובות אחרונות