ביחסים רומנטיים יש בדרך כלל את העושה יותר שנקרא "DO-ER" ואת הסביל, הנמצא שנקרא "BE-ER".

ה- DO-ER, אלו האנשים שמרגישים אחראיים לחיים. הם דואגים שהכל נעשה כמו שצריך, הם אלו שיארגנו יציאות ובילויים, פגישות עם חברים או חופשות. הם גם מרגישים אחראים יותר לתקשורת ולחיבור בינם לבין בני הזוג.

ה- BE-ER, הם אנשים שמשגשגים בחיים פחות מובנים. הם מרגישים מוגבלים במבנה של לוח זמנים, פעילויות שנקבעו מראש, ומרגישים בכך שהעולם נמצא בכאוס. הם ידאגו להנות ע"י מציאת רגעים של רוגע ודממה. הם יזכירו לאנשים לעצור ולהריח את הורד. אנשים אלו רוצים רק להיות. עבורם לרוץ בחיים זו לא דרך לחיות.

כמובן שכולנו סוחבים את שני הדפוסים הללו והבעיה נוצרת כאשר אחד סוחב את האחד הדפוסים מעבר לאיזון, מה שיצור שבריריות, כעס, התנגדות, טינה או התדרדרות בנישואים.

זכרו שאם הייתם נישאים למישהו בדיוק כמוכם, שניכם הייתם משתעממים למוות בנישואים שלכם.

דמיון מביא קיפאון שמתערבב עם יכולת חיזוי שהורגת את התשוקה, לא רק תשוקה מינית אלא התשוקה לחיים.

אולי יותר מאשר להשתעמם במערכת היחסים שלכם, כשאתם נישאים למישהו בדיוק כמוכם, אין מספיק תנופה לצמיחה אישית. הלמידה והצמיחה האישית הטובה ביותר מתבצעת בתוך מערכת היחסים שלנו ולכן הזוגיות שלנו אמורה להיות מהנה אך גם מאתגרת אותנו באותה מידה.